פירסינג

הפירסינג (piercing) מבוצע מסביב לעולם, ונעשה בגברים, נשים וילדים.כואב ככל שזה אולי נשמע, המנהג של חירור נקב בעור והחדרת פיסת מתכת, עצם, קונכייה, שנהב או זכוכית בכדי לענוד זאת כקישוט, קיים כבר שנים רבות.

הפופולאריות של מנהג זה גדלה בחמש השנים האחרונות בעיקר בקרב בני נוער הצורה המקובלת ביותר של פירסינג כיום בארה"ב היא עגילי אוזניים. בקרב אמריקאים שמחוררים כמעט כל איבר בגופם: אוזניים, אף, לשון וטבור. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, פירסינג באוזניים הוא מנהג נפוץ והפך נפוץ יותר בקרב שני המינים משהיה בעבר. פירסינג באוזניים יכול להתבצע בכל חלק של האוזן, מחור אחד באחת או בשני האוזניים, ועד לחורים לכל אורך התנוך.

הטרנד הנוכחי של פירסינג מרובה אינו חדש, המוזיאון Eastern gallery  מציג פסלי טיט בני 4000 שנה עם פירסינג לאורך האוזניים.

הסיבות לעשיית פירסינג משתנות עם הזמן ומתרבות לתרבות. לדוגמא, זוג של עגילי זהב מהמוזיאון "גלריית יוון העתיקה" Ancient World Greek gallery עשויים לספר לנו שהאנשים שחיו על האי סייפרוס, קפריסין של היום, לפני 2200 שנה חיררו את אוזניהם. אך הראיה הזאת עשויה גם לעורר שאלות:
האם העגילים נענדו על ידי נשים וגברים כאחד?
מה היתה מטרת או משמעות ענידת העגילים או ביצוע פירסינג בעבר?
ארכיאולוגים ואנתרופולוגים מחפשים תשובות לשאלות כגון אלו.
בקרב הטליינגטים מצפון מזרח אלסקה אנו יודעים כי פירסינג באוזניים קשור ישירות למעמד הפרט בחברה. המעמד החברתי נקבע על פי העושר של המשפחה בה נולד הפרט. למרות שרק לעיתים נדירות יכול היה בן שבט הטליינגט לשפר את מעמדו החברתי, הוא יכל להעלות את דרגתם של בני אחותו ונכדיו, על ידי "פוטלצ'ינג", אירוח סעודות קהילתיות. בסעודה המארח שילם לחברי המועצה, בכדי לנקב את אוזני הילדים. היה צורך בעושר רב כדי לארח את הסעודות ולשלם לאדם שיחורר את אוזני הילדים, לכן נקבי פירסינג רבים אצל אדם אחד סימלו שיוך לאצולה.

הטרנד האחרון בפירסינג, בחלק מהערים באמריקה כולל מתיחת תנוך האוזן במטרה להחדיר לתוכו סלילים ו"אטמים" גדולים במיוחד. יש דמיון בין הסלילים והאטמים שהצעירים של היום עונדים, ולבין אלה שנענדו על ידי תושבי מקסיקו העתיקה, ובני שבט המאייה. ברחבי אסיה אנחנו יכולים למצוא דוגמאות למתיחת התנוכים, שנובעת מענידת עגילים כבדים במיוחד. ראיה נוספת למתיחת התנוכים אנו יכולים לראות בציור קיר שמוצג במוזיאון "האולם הסיני". האישה בתמונה עונדת עגילים באוזניה, ואפשר לראות שתנוכיה נמתחים מכובד המשקל של הפירסינג. מנהג זה נשאר נפוץ גם היום בקרב האי האסייתי המודרני של בורנו.

פירסינג זה פחות פופולארי בחברה שלנו מאשר פירסינג באוזן, אך עם פופולריות גוברת, הוא הפירסינג בלשון. עד למאה ה- 19 המאוחרת, האסקימואים של אלסקה הגדירו מעמד חברתי על ידי פירסינג בלשון. נשים וגברים כאחד ענדו עגילים בלשונם שנקראו "לברטס" כמו העגיל אשר מוצג במוזיאון "גלריית ילידי אסיה". גבר אסקימואי עונד עגיל אחד בלשונו, במרכז הלשון, או שני עגילים, בשני צדי הלשון. גבר שעונד שני לברטס דומה לאריה ים, כמו הדמות הזו, אשר מוצגת במוזיאון "גלריית ילידי אלסקה".
גבר צעיר מקבל את הלברטס כסמל לקבלתו לחברה. מאחר וחורי הלברט נוקבו לרוב כאשר נער הגיע לבגרות, פירסינג בלשון הוא סימן לכך שאסקימואי צעיר הפך לגבר.

אישה אסקימואית ענדה לרוב רק פירסינג אחד במרכז לשונה כקישוט, אך בנות שבט הטליינגיט שנולדו לאצולה, ענדו את הלברט כדי לסמל את מעמדן החברתי. הגברים והנשים האסקימואים הגדילו את  הפירסינג שלהם על ידי מתיחה חוזרת ונשנית של הנקבים בלשונם. לעיתים קרובות הלברטס היו כה גדולים שלשונם נשמטה מטה וחשפה שיניים וחניכיים. לברטס גדולים יותר לפעמים הפריעו לדיבור ולאכילה ונאלצו להסירם.

לסיכום: הפירסינג אומנם הנו מורשת העבר אך מימושו שונה כיום הפירסינג עשוי מחומרים שונים כמו זהב, טיטניום ועוד ואינו מייצג מעמד חברתי אלא טרנד אופנתי.