חושן או בשמו המלא חושן המשפט, אביזר פולחני שהיה מונח על חזהו של הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש.

תאור עשייתו של החושן מתואר בספר שמות (פרק ל"ט פסוקים ח'-כ"א). החושן היה בד רקום מחוטים יוקרתיים של זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. צורתו הייתה ריבוע, וצלעותיו השוות היו באורך של המידה המקראית "זרת". בו היו משולבים בתוך משבצות זהב, 12 אבנים יקרות שונות (קריסטלים), שעליהן היו חרוטים שמות השבטים, על או בתוך החושן היה מושם האורים והתומים, שמתואר במפרשי התנ"ך כעין מנגנון הפעלה של החושן, שגורם לאותיות החרוטות על גבי האבנים לנצנץ. החושן היה מונח על האפוד של הכהן הגדול, ומהודק אל טבעות האפוד באמצעות חוטים.

המטרה של החושן לפי שמות (פרק כ"ח , כ"ט), הייתה בכך שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה', כאשר הכהן מסתובב במשכן או במקדש. בספר במדבר (פרק כ"ז כ"א) מוזכר טעם נוסף והוא התייעצות עם אלוהים האם לצאת למלחמה, "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד  וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:" ולפי זה מובן מדוע שמו חושן משפט, על ששופט כיצד על ישראל לנהוג במלחמותיהם. אצל שאול המלך מסופר שהלך לבעלת האוב כדי לקבל מידע על העתיד לפקוד אותו במלחמה בגלבוע, לאחר שלא קיבל תשובה לא דרך חלומות ולא דרך האורים או הנביאים . (ספר שמואל א פרק כ"ח ו')

ואלו שמות השבטים והקריסטלים המשוייכים להם:
שבט ראובן - אודם
שבט שמעון - פטדה
שבט לוי - ברקת
שבט יהודה - נופך
שבט יששכר - ספיר
שבט זבולון - יהלום
שבט דן - לשם
שבט נפתלי - שבו
שבט גד - אחלמה
שבט אשר - תרשיש
שבט מנשה ושבט אפרים - שוהם
שבט בנימין - ישפה

האֹדֶם כשמה כן היא, אבן אדומה. אך בין חוקרי ומתרגמי המקרא אין הסכמה באשר לזהותה המדויקת של אותה אבן אדומה. בתרגום אונקלוס לתורה היא נקראת "סמקן", כלומר אבן סמוקה או אדמדמה. גם בתרגום ירושלמי מן המאה ה-8 היא מתורגמת "סמוקתא" או "סמקתא".

תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך משנת 1611 מתרגם אֹדֶם למונח sardius. גם הכותב הרומאי הקלאסי פליני מזכיר אבן אדומה בשם sard. בתרגומים מאוחרים יותר האבן מופיעה בוריאציה sardonyx, שמוזכרת גם בחזון יוחנן בברית החדשה, ומסמלת בנצרות את דמו של ישו. הבעיה היא שקיימת מחלוקת לגבי זהותה של האבן הקדומה סרדיוס, ולכן גם לגבי זיהויה של אבן החושן הראשונה, האֹדֶם.

רוב המקורות גורסים כי סרדיוס היא לא אחרת מאשר קרנליאן (carnelian), אבן מפוספסת כתום-אדום עז ממשפחת האגת (agate). היא נקראת על שם סרדיס, בירת לידיה ביוון העתיקה. גם באנגלית מודרנית sard הוא שם נרדף לקרנליאן. הקרנליאן היתה אבן חן חשובה בפולקלור של המזרח התיכון הקדום. היא אחת משלוש האבנים הנפוצות ביותר באמנות הדתית של מצרים העתיקה (שתי האחרות הן טורקיז ולפיס לזולי). תרגום התנ"ך שנעשה על ידי Jewish Publication Society בשנת 1917 מקבל את ההנחה שהאבן סרדיוס היא קרנליאן ומתרגם ישירות אֹדֶם ל-carnelian.

תרגומים אחרים של התנ"ך, דוגמת New American Standard Bible גורסים כי האֹדֶם היא דווקא רוּבִּי, אבן בצבע אדום דם כהה. מקור המילה ruby הוא במונח הליטני rubeus שפירושו "אדום". אבן זו קשורה בפולקלור הים תיכוני לדם הוסת, ולכן נחשבה סגולה לפריון.

מקורות נוספים מדברים על כך שהאדם היא אבן ישפה. הישפה (jasper) האדומה היתה ידועה באגן הים התיכון ובמסופוטמיה כטליסמא להגנה מפני דימומים.

בעברית מודרנית אֹדֶם הוא התרגום המקובל לאבן ruby הנקראת גם רוּבִּין.

הפִּטְדָה היא אבן צהובה ירוקה. אונקלוס מתרגם אותה למונח הארמי "ירקן", כלומר אבן ירוקה. גם בתרגום ירושלמי מופיע הקשר לצבע הירוק. שם מתורגמת האבן כ"ירקתא". כל הגרסאות הקלאסיות לתנך באנגלית מתרגמות את השם פטדה כ-topaz. מקור השם topaz הוא באי היווני טופזוס, שם נחצבה האבן הירקרקה בתקופות קדומות. הפטדה מתורגמת למונח האנגלי topaz גם בפסוק מאיוב י"ט: "לא-יערכנה, פטדת-כוש; בכתם טהור, לא תסלה." ניתן למצוא תימוכין לבחירת תרגום זו בשמות רבא, שם נקראת פטדה בשם "טומפוזין".

בימינו, "טופז" היא אבן יקרה מאוד בצבע זהוב בהיר. ברור שהיא אינה אותה אבן אשר מתרגמי התנך התייחסו אליה. הטופז הקדומה היא ככל הנראה כריסוליט, אבן צהבהבה ירקרקה זולה ויחסית. ואכן תרגום Basic English Bible המודרני בוחר ישירות במונח chrysolite לתרגום המילה פטדה.

בעברית המודרנית טופז הוא התרגום המקובל לאבן topaz והיא נקראת לעיתים גם פטדה.

בָּרֶקֶת היא מאבני החושן הקשות ביותר לזיהוי ולתרגום. הברקת היא אבן מבריקה. אונקלוס קורא לה "ברקן" ותרגום ירושלמי קורא לה "ברקתא". הסברה המסורתית היא שמדובר בעצם ביהלום מסוג שהוא. תרגומים יווניים מוקדמים לתנ"ך, לעומת זאת, גורסים כי מדובר בקריסטל קוורץ או באבן מבריקה ממשפחת הבריל.

תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך גורס שמדובר באבן carbuncle. מקור השם carbuncle הוא במונח לטיני שפירושו "ברק" או "ניצוץ". במילים אחרות, תרגום המלך ג'יימס בחר במקבילה האנגלית המילולית ל"בָּרֶקֶת" או "אבן מבריקה". דא עקא, שלא ברור איזו אבן בדיוק היא carbuncle ושאלת זיהויה של הברקת נותרת פתוחה. על פי מילון מרים וובסטר, מדובר עקרונית באבן בצבע אדום כהה. יש המזהים אותה עם הגרנט (garnet) החומה אדומה, ואחרים מזהים אותה עם אבן הרובי (ruby), שהוזכרה קודם.

תרגום JPS לתנ"ך מתרגם את הברקת דווקא כ-smaragd, וריאציה על emerald ורומז בכך, שבעצם מדובר באבן ירוקה כחולה. השם "זמרגד" מופיע בתרגום מאוחר לספר איוב מן המאה ה-5 לספירה. שם מתוארת אשתו הראשונה של אדם, לילית המיתולוגית, בדמותה של מלכת שבא, אשה זרה ומפתה, ונקראת "לילית מלכת זמרגד".

תרגומים אחרים לתנ"ך סוברים, כי הברקת היא בעצם אגת (agate). האגת היא משפחה של אבני קלצודני מפוספסות בצבעים שונים. שמה מגיע מן הנהר אכטיס בסיציליה, שם נחצבה בימים קדומים. מעניין, כי אין בטבע אגת כחולה, ואילו האגת האדומה היא לא אחרת מאשר קרנליאן, שכאמור, מזוהית בדרך כלל דווקא עם אבן האֹדֶם. ובכל זאת, דווקא agate השתרשה כמקבילה האנגלית המקובלת בעברית מודרנית לאבן החושן ברקת.

הנֹפֶךְ נקראת בתרגום אונקלוס לתורה בשם "אזמרגדין", כלומר אזמרגד, השם העברי ל-emerald, אבן בגווני ירוק כחול. גם תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך גורס כי מדובר באבן זו.

תרגום JPS לתנ"ך, לעומת זאת, מתרגם נֹפֶךְ למונח carbuncle. כאמור, זוהי אבן אדומה כהה כלשהיא, שזיהויה המדויק אינו ברור. האם הנֹפֶךְ אדומה או כחולה? האם carbuncle אדומה או כחולה? מעניין לראות, כי אחד מסיפורי שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל נקרא The Blue Carbuncle. על פי הגדרה מילונאית, כאמור, האבן carbuncle, היא אדומה. אך נראה, שבלשון הדיבור היא התייחסה גם לאבן כחולה כלשהיא. חובבי הולמס ניסו לשער משך שנים לאיזו אבן התכוון קונן דויל. בין ההשערות שהועלו: ספיר, טורקיז, ואזמרגד.

תרגומים נוספים לתנ"ך, הבוחרים במונח beryl, מחזקים את ההנחה שהנֹפֶךְ היא אבן כחולה ירוקה. הבריל היא משפחה של אבנים כחולות ירוקות, הכוללת בין השאר, גם את האזמרגד.

בעברית מודרנית נוהגים לתרגם נֹפֶךְ דווקא כ-garnet. זוהי אבן אדומה חומה דווקא, שכאמור מזוהית לעיתים עם ה-carbuncle המסתורית.

הסַפִּיר המודרנית היא אבן כחולה יקרה מאוד. היא כהה כשהיא גולמית ובהירה ושקופה לאחר ליטוש. הרכבה הגמולוגי דומה לזה של הרובי. תרגום ירושלמי קורא לה בשם "ספירינון" ובשמות רבא היא נקראת "סמפירינון". גם תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך וגם תרגום JPS מתרגמים אותה למונח האנגלי המקביל sapphire, שבעצם מגיע מן העברית.

תרגום אונקלוס לתורה קורא לספיר בשם "שבזיז". תרגום זה עולה בקנה אחד עם סברות של חוקרים, כי מדובר בעצם באבן לפיס לזולי (lapis lazuli), אבן כחולה אטומה עם תכלילי פירייט שנראים לעין כעורקי זהב. לפיס לזולי היתה אחת משלוש אבני החן הנפוצות ביותר במצרים העתיקה. היא גם מופיעה בכתבי אוגרית כאבן מקודשת לאלת הציד והמלחמה ענת.

היָהֲלֹם מופיע בתרגום אונקלוס בוריאציה המוזרה משהו "סבהלום". חוקרים מסוימים סוברים כי אונקלוס התכוון ליהלום. אחרים חושבים, כי הוא מרמז לאבן של סביאה ושתייה. האבן המזוהה עם יין ואלכוהול היא האמתיסט (amethyst), הנקראת בעברית גם אחלמה.

על פי המיתולוגיה היוונית קיבלה אבן האמתיסט את צבעה מטיפות יין שנטפו מגביעו של דיוניסוס. אל היין הקפריזי כעס על בני האדם, שהפסיקו להאמין בו וחוקקו חוקים נגד שתיית יין. הוא נשבע שיעניש את האדם הלא שיכור הראשון שייקרה בדרכו. אמתיסט היתה נערה תמה וזכה שמעולם לא שתתה שיכר. דיוניסוס הכועס ביקש להכותה. אמתיסט התפללה לארטמיס, האלה הפטרונית של הבתולות, וארטמיס חשה לעזרתה והפכה אותה לאבן קוורץ טהורה ושקופה. כשראה דיוניסוס את הדבר, הבין שכעסו לא היה מוצדק. הוא החל לבכות וגביע היין שלו נשמט מידו. מן הגביע נטפו כמה טיפות על אבן הקוורץ הלבנה וצבעו אותה בצבע סגול עז.

תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך לא מקבל את התיאוריה כי מדובר באמתיסט, ומתרגם בפשטות diamond. אך כמעט כל המקורות האחרים רומזים כי לא מדובר באבן המודרנית המוכרת כיהלום. תרגום JPS לתנ"ך מתרגם emerald, כאמור אזמרגד, אבן בגווני כחול ירוק. אחרים מציעים כי מדובר בישפה, אופל או קוורץ שקוף.

הלֶשֶׁם היא אבן בוהקת בצבע כתום זהוב. חז"ל גורסים כי מדובר בעצם בענבר (amber), שרף מאובן בצבע כתום עז. בתרגום השבעים לתנ"ך, לעומת זאת, מופיע המונח ligurius שמגיע מן המילה היוונית ligyrion. גם תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך לאנגלית גורס ligurius. הליגוריוס היא בעצם שמה הקלאסי של האבן הייסינת' ( jacinth, hyacinth), סוג זירקון בצבע כתום צהוב או כתום אדמדם. תרגומים מודרניים לתנ"ך אף מציעים כי הלשם היא בעצם סיטרין (citrine), אבן כתומה צהובה.

כיום לשם היא החלופה העברית הן לאבן hyacinth והן לאבן opal, הנקראת גם אופל.

שְׁבוֹ מופיעה בתרגום אונקלוס כ"טרקיא", כלומר אבן טורקיז. בשמות רבא, לעומת זאת, מופיע התרגום "אכטיס". אכטיס, כאמור הוא שמה היווני המקורי של האבן אגת (agate). התרגום agate לאבן השבו מופיע גם בתרגום המלך ג'יימס וגם בתרגום JPS. אף בעברית מודרנית נוהגים לתרגם שבו ל-agate.

בתרגום ירושלמי מופיע המונח "כירזלין" כתרגום לשבו. זה ככל הנראה שיבוש של השם הארמי "כדכודין", כלומר כדכוד. זהותה של אבן הכדכוד אינה ברורה, ולעיתים קרובות משווים גם אותה לאגת.

אַחְלָמָה , אבן החלומות, היא האמתיסט (amethyst) שהוזכרה לעיל, וכך מופיע בכל התרגומים לאנגלית לתנ"ך. אונקלוס קורא לה "עין עגלא", כלומר עין העגל.

תַּרְשִׁישׁ נקראת אצל אונקלוס "כרום ימא", כלומר אבן הים. מדובר באבן בצבע מימי הים: ירוקה כחולה. הן תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך והן תרגום JPS המאוחר ממנו בוחרים במונח beryl, קבוצה של אבנים ירוקות כחולות. ככל הנראה מדובר באקוומרין, אבן בצבע ירוק בהיר עד תכלת, שנמנית על משפחת הבריל. המונח "תרשיש" משמש בעברית מודרנית הן לתרגום aquamarine (הנקראת גם אקוומרין וגם שוהם) והן לתרגום beryl.

שֹׁהַם מתורגמת "בורלא" אצל אונקלוס. הבורלא היא לא אחרת מאשר ה-beryl, כלומר אחת ממשפחה של אבנים ירוקות כחולות. האקדמיה ללשון עברית מציעה כי השוהם היא aquamarine, ממשפחת הבריל. השערות נוספות לגבי זהותה של השוהם הירוקה כחולה כוללות כריסופרס, מלכיט ועין החתול.

תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך וכן תרגום JPS לתנ"ך, לעומת זאת, גורסים כי מדובר באבן onyx השחורה. שֹׁהַם הוא התרגום הנפוץ בעברית מודרנית לאבן onyx, אם כי כאמור האקדמיה ללשון עברית גורסת אחרת.

יָשְׁפֵה היא jasper, משפחה של אבנים אטומות במגוון צבעים עזים. אונקלוס קורא לה "פנתירי", כלומר "נמר" ורומז בכך שמדובר בישפה הצהובה. הישפה הצהובה היתה נפוצה מאוד במצרים העתיקה ושימשה לשיבוץ עיני פסלים.

תרגום ירושלמי, לעומת זאת, קורא לה "מרגלא" וגם בשמות רבא היא נקראת "מרגליטוס". על פי מקורות אלו בעצם מדובר במרגלית, כלומר פנינה שמקורה בצדפה מן הים. מקורות אחרים גורסים כי דווקא הישפה המקראית היא האבן היקרה שאנו מכירים כיהלום.


מקורות משולבים (ויקיפדיה ואתר witchcraft)